Israel Foie Gras Case

מיני-רציו:

משפט חוקתי � זכויות בעלי חיים וחוקיות ההליך החקלאי של פיטום אווזים

העתירה נגד שימוש בהליך חקלאי של פיטום אווזים לשם ייצור "כבד אווז" התקבלה ברוב דעות.

הנושא שבמחלוקת מחייב יצירת איזונים בין אינטרס ההגנה על בעלי חיים ורווחתם אל מול זכות האדם להשתמש בחיות לצרכי מחייתו ולרווחתו. עמדת דעת הרוב:

קיימת חובה להגן על בעלי חיים המושרשת בהלכה היהודית ומוטמעת בשיטתנו המשפטית. בין אם בהיות בעלי החיים מושא עצמאי למוסר אנושי ובין אם מתוך השתקפות רגשי הרחמים של האדם בבעלי החיים. גם הסוברים כי האדם רשאי להכפיף את החיות לרצונותיו ולהשתמש בהם למימוש צרכיו, אינם שוללים מהחיות הגנה כלשהי.

יש למצוא את נקודת האיזון בין שתי העמדות הקיצוניות, המבוססת על ההנחה כי כל אחד מן האינטרסים המתנגשים ראוי להגנה ולפיכך לא ניתן להגן באופן מוחלט על אף אחד מהם בלבד, אלא מתוך תפיסה של יחסיות.

השאלה מתי ייסוג אינטרס על בעלי חיים מפני אינטרסים אחרים, אינה ניתנת להגדרה מדויקת. היא תלויה בתרבות, הערכים ותפיסת העולם של החברה בה אנו חיים.

חוק צער בעלי חיים מונה שורת איסורים ביחס להתנהגות האדם כלפי חיות, הנגזרת מהאיסור הכללי על התעללות, תוך שהוא מוציא מתחולתו שימושים מסוימים לצרכי האדם, ובהם המתה לצרכי מאכל. אולם גידול בע"ח לצרכי מאכל חוסה תחת החוק. גם אם החיה נדונה להמתה בסיום הליך הגידול, אין זה מצדיק, כשלעצמו, גרימת סבל לחיה עד לשלב זה.

לצורך הכרעה אם גרימת סבל לחיות עולה כדי התעללות, יש לאזן בין מידת הסבל, תכלית גרימתה והאמצעים להשגת התכלית. איזון זה מקביל מבחינה רעיונית להתמודדות עם סוגיות של זכויות אדם אל מול אינטרסים אחרים.

קיים מתח מובנה וחריף בין אינטרס ההגנה על בע"ח לבין השימוש הנעשה בהם בחקלאות שתכליתה גידול בע"ח למטרות מזון עבור האדם. החוק מסמיך את שר החקלאות להתקין תקנות לפיו תוך התחשבות ב"צרכי החקלאות". לא כל סבל הנגרם לבע"ח נסוג מפני צרכי החקלאות. עם זאת, קיומן של פרקטיקות מזה זמן רב יכולות להוות אינדיקציה ללגיטימציה הניתנת להן בחברה.

אין מחלוקת כי פרקטיקת פיטום האווזים גורמת סבל לאווזים ומדובר בתהליך אלים ופוגעני הגום למחלה ניוונית בכבדו של האווז. אין חולק, כי ללא תהליך זה לא ניתן היה לייצר כיום כבד אווז.

בעקבות ועדה שהוקמה בישראל לעניין זה נקבע, כי ענף הפיטום בישראל יוקפא רק למשקים שקיבלו רשיון לכך, ללא הגדלתם, תחת פיקוח וקביעת תקנות שיבטיחו גרימת סבל מינימלית ככל הניתן.

התקנות מתיימרות למנוע סבל לאווזים במהלך פיטומם, אך ברור שאין מושג תכלית זו. גם אם יש להסתפק בהקטנת הסבל, ההסדר שבתקנות רחוק מלהשיג מטרה זו ולעמוד באיסור החוק על התעללות בבע"ח. לא די בתקנות כדי להשיג את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים השונים והן אינן עומדות במבחן המידתיות.

בבחינת היחס בין התועלת מפיטום אווזים לבין הפגיעה בהם, יש לבחון את התועלת הצומחת מייצור כבד אווז. מחד, התכלית של ייצור מזון מקבלת משקל רב יותר מכלית של בידור. אולם אין לראות בייצור מזון בסיסי ובייצור מותרות מקשה אחת. גם האינטרס הכלכלי של החקלאים בשימור פרנסתם הוא לגיטימי, אך ניתן לו משקל יתר.

במקרה זה התקנות סוטות באופן מהותי מהגשמת מטרתו של החוק ודינן להתבטל. כדי למנוע חלל חקיקתי כתוצאה מביטול מיידי של התקנות, מושעית הבטלות עד 31.3.05 ועד אז ישקלו הגורמים מחדש את המדיניות הראויה בתחום זה.

1. בעתירה זו, שהוצא בה צו על תנאי, מבקשת העותרת כי ייקבע שפיטום אווזים אסור על פי הדין הישראלי. הסעדים הספציפיים המבוקשים הם הצהרה כי תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הלעטת אווזים), התשס"א-2001 (להלן - התקנות) בטלות, צו המורה למשיב 2 להתקין תקנות שיאסרו על פיטום אווזים על ידי הזנה כפויה, וכן צו המחייב את המשיב 1 להורות למשטרה לחקור ולהעמיד לדין את אלה העוסקים בפיטום אווזים.

2. פיטום של אווזים הינו הליך חקלאי שמטרתו ייצור כבד מוגדל ושומני, ממנו מכינים את המאכל הידוע כ- Foie Gras (כבד שומני) (למען הקיצור נשתמש בהמשך במונח - כבד אווז). הליך הפיטום מתחיל כאשר האווז מגיע למשקל של כ-4 ק"ג וגילו 10-8 שבועות. במהלך הפיטום ניתן המזון לאווז בצורה כפויה, באמצעות הכנסת צינור לוושט. פעולה זו מבוצעת מספר פעמים ביום. המזון הינו עשיר באנרגיה, מתוך מטרה להביא לכך שהכבד יהא שומני במיוחד. כמות המזון הניתנת באופן כפוי עולה בהרבה על הכמות הנדרשת לקיומו הרגיל של האווז. תקופת הפיטום נמשכת מספר שבועות, עד שהכבד מגיע לגודל אופטימלי. באותו שלב מימדיו של הכבד עולים פי כמה על גודלו הטבעי. בשלב הפיטום ניזון האווז אך ורק בדרך הנזכרת (אך הוא ממשיך לשתות בדרך טבעית).

3. בישראל פועלים בענף גידול האווזים כ-100 משקים משפחתיים, אשר 45 מהם עוסקים בפיטום עצמו (האחרים עוסקים בגידול עד לשלב הפיטום וכן ברבייה של עופות אלה). חלק מן המגדלים הם המשיבים 4 בעתירה. מדי שנה מיוצרים בארץ מעל 500 טון של כבד אווז, כמחצית לצריכה מקומית והיתרה לייצוא. הפדיון השנתי בענף מגיע לעשרות מיליוני שקלים. בנוסף לעוסקים בגידול, קיימות מערכות נלוות של נותני שירותים. על כן, פרנסתן של כמה מאות משפחות תלויה בענף חקלאי זה. הענף פועל בארץ כ-40 שנה. ברור שהמגדלים השקיעו סכומי כסף לא מעטים בפיתוח המשקים החקלאיים הייעודיים שבענף. חלק מן ההשקעה מומן על ידי המדינה. משרד החקלאות תמך ועודד את פיתוחו של הענף.

4. המדינה המזוהה ביותר עם ייצור וצריכה של כבד אווז היא צרפת. בצרפת נחשב מזון זה למעדן גסטרונומי. צרפת צורכת כ-85% מן הצריכה העולמית. מדינות נוספות באירופה בהן מיוצר כבד אווז הן בלגיה וספרד. אנו מציינים את ההיבט האירופי, שכן כפי שנראה בהמשך, זכה התחום להתייחסות במשפט האירופי. כבד אווז מיוצר גם בתוניסיה ובסין וכן במספר מדינות בדרום אמריקה (הנתונים מופיעים בדו"ח מיום 16.12.98 של הוועדה המדעית שליד מועצת אירופה בנושא בריאות חיות ורווחת חיות -Report of the Scientific Committee on Animal Health and Animal Welfare: Welfare Aspects of the Production of Foie Gras in Ducks and Geese, להלן בהתאמה - הוועדה המדעית ודו"ח הוועדה המדעית).

5. העותרת הינה ארגון הגג של הארגונים להגנת בעלי החיים בישראל. בעתירה קודמת, שהוגשה על ידה בשנת 1999 (בג"צ 8357/99), ביקשה העותרת מבית המשפט לצוות על המשיב 2 להתקין תקנות, מכוח סמכותו לפי חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן - חוק ההגנה על בעלי חיים), שייאסרו על הזנה כפויה של אווזים. בעת שהעתירה הייתה תלויה בבית משפט זה הותקנו התקנות. משכך, חזרה בה העותרת מעתירתה הקודמת על מנת להגיש עתירה חדשה, היא העתירה הנוכחית.

6. חוק ההגנה על בעלי חיים נחקק בשנת 1994. החוק הגדיר את הביטוי "בעל חיים" במלים "בעל חוליות למעט אדם". סעיף 2 לחוק קובע:

"(א)לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל

(ד)לא יבצע אדם בבעל חיים חיתוך ברקמה חיה למטרות נוי".

ההוראה הרלוונטית לענייננו הינה זו שבסעיף 2(א). בנוסף לה נזכיר כבר עתה את סעיף 19 העוסק בביצוע ובתקנות (והמצוטט בפסקה 19 להלן). המשיב 2 התקין את התקנות מכוח סעיף זה. התקנות קיבלו את אישורה של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת (להלן - ועדת החינוך), כמתחייב מן החוק. תקנה 1 לתקנות הינה יוצאת דופן בחקיקת משנה ואף בחקיקה ראשית, שכן היא מתארת את מטרת התקנות. זו לשונה:

"מטרת תקנות אלה למנוע סבל לאווזים במהלך הלעטתם ופיטומם לשם ייצור כבד אווז, ולהקפיא את ענף ייצור כבד אווז בישראל, הכל ברוח המלצות הועדה המתמדת הפועלת על פי האמנה האירופית להגנה על חיות משק של מועצת אירופה..." (להמלצות אלה ראו פסקה 10 להלן).

התקנות כוללות הוראות שונות הבאות להסדיר את העיסוק בפיטום אווזים. בתקנה 3 נקבע, כי אין להפעיל מפטמת אווזים אלא על פי ההסדר שבתקנות. בין היתר נאמר בתקנות, כי ההזנה הכפויה תיעשה אך ורק באמצעות מכונה פנאומטית, וכן נקבעו אורכו המירבי של צינור ההזנה וקוטרו המירבי. כמו כן נקבעה כמות המזון המירבית לכל יום של פיטום. בנוסף לכך הורה המשיב 2 בתקנה 7 על הקפאת הענף, היינו על כך שאין להפעיל מפטמת אווזים חדשה ואין להרחיב מפטמה קיימת. בתקנות אף נקבע, כי העובר על תקנה 7 צפוי לשישה חודשי מאסר או לקנס הנקוב בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). התקנות נכנסו לתוקף ביום 12.3.01 ותוקפן לשלוש שנים. משמע, התקנות יפקעו ביום 11.3.04.

7. העותרת טוענת כי הפרקטיקה של הזנה כפויה או הלעטה של אווזים אסורה על פי הדין הישראלי. מצביעה היא במיוחד על מרכיבים מסוימים בתהליך הפיטום ועל תוצאתו לגבי הכבד של החיה: החדרה של צינור לוושט של האווז, דחיסה בלחץ של מזון מיוחד דרך הצינור, והגדלה בלתי טבעית של הכבד. לטענת העותרת, לתהליך הפיטום יש השלכה אף על כושר התנועה של האווז ויציבות רגליו. העותרת מוסיפה וטוענת, כי תהליך הפיטום מהווה התאכזרות בבעל חיים, דבר האסור על פי סעיף 2(א) לחוק ההגנה על בעלי חיים. כזכור, בעקבות חקיקתו של החוק התקין המשיב 2 בשנת 2001 את התקנות. על פי השקפתה של העותרת, נוגדות התקנות את החוק, הואיל והן מתירות פרקטיקה חקלאית שאינה מתיישבת עם חוק זה. העותרת מוסיפה וטוענת, כי ההסדר שבתקנות אינו מעשי ואינו ניתן לאכיפה וכי אף בפועל אינו נאכף.

לטענתם של המשיבים, היה ותתקבל העתירה יביא הדבר לחיסולו של הענף החקלאי כולו, משום שללא פיטום של אווזים לא מתקבל המוצר בו מעוניינים הצרכנים. המשיבים גורסים כי הפרקטיקה של פיטום אווזים נוהגת בארץ זה עשרות שנים, וכי חיסולו של הענף יותיר את העוסקים בו ללא פרנסה. כמו כן נטען, כי הפרקטיקה הנזכרת אינה מגיעה כדי התאכזרות לבעלי חיים, וכי מטרתן של התקנות הינה לצמצם את סבלם של העופות במהלך פיטומם. הם מוסיפים ומציינים, כי התקנות אושרו על ידי ועדת החינוך ולפיכך יש לנהוג משנה זהירות כשדנים &